8 ביולי 2017

מכבי תל אביב - טיראנה , סיכום בקטנה

ברור שאין סיבה להתרגש מהעפלה של מכבי לסיבוב הבא, גם אם זה ניצחון 0-5 חלק במפגש כפול. אם תרצו, עוד שני משחקי אימון טובים. מצד שני, כל ניצחון הוא חשוב, בטח שבמסגרת אירופית ובטח בזמן שהפערים באירופה רק הולכים ומצטמצמים. רק לפני כמה ימים הודחה קבוצת הפאר הסקוטית, גלזגו ריינג'רס, בסיבוב הראשון של מוקדמות הליגה האירופית ע"י קבוצה שמודרגת במקום הרביעי בליגה בלוקסמבורג!

מה בכל זאת אפשר לקחת מהמפגש הכפול מול האלבנים? לא הרבה, בעיקר העובדה שסוף סוף יש מגן שמאלי עם יכולות התקפיות, זו הבשורה מבחינתי.

האופציה הישראלית הטובה ביותר. דוידזאדה
(צילום: האתר הרשמי של מכבי ת"א)



אם נהיה ציניים לרגע (או אולי לא), זה נראה היה כאילו בשני המשחקים האחרונים, אופיר דוידזאדה היה יותר פעמים באזור רחבת היריבה מאשר היה עומרי בן הרוש במשך כל עונותיו בצהוב. פרט לבישול במפגש בנתניה, לשער השני של אלי דסה, דוידזאדה הגיע גם למצב אחד על אחד מול השוער – סיטואציה שהתרגלנו לראות רק מאלי דסה.

היכולות ההתקפיות של דוידזאדה, בניגוד לקודמיו בתפקיד במכבי, יאפשרו לקרויף יותר גמישות טקטית. לאורך העונות הקודמות, כאשר מאמנים במכבי ת"א ניסו את שיטת שלושת הבלמים, לא היה להם שחקן בצד שמאל שמתאים לשיטה. בתחילת הקמפיין האירופי שלה בעונה שעברה, השתמשה הפועל ב"ש בהצלחה בדוידזאדה כמגן/קשר שמאלי, כאשר בחרה במערך של שלושה בלמים.

כרגע בשוק הישראלי אין מגן שמאלי טוב מדוידזאדה, גם כשלוקחים בחשבון את משחק ההגנה הבינוני שלו. לאור חוסר ההצלחה עד כה עם מגנים שמאליים זרים (מאנה, מאראבל) ולאור ההבנה שטאלב טווואטחה מעדיף להישאר בגרמניה, ההתעקשות של ג'ורדי קרוייף על האופצייה הישראלית הטובה ביותר עושה רושם כנכונה.

חלק מהפעמים שדוידזאדה היה באיזור הרחבה מול האלבנים:





אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה